סיפור סינדרלה של חדר היצירה שלי

סיפור סינדרלה של חדר היצירה שלי

אמנם עברתי דירה כבר לפני שנה אבל כל מה שכתוב פה נפרש על פני אותה השנה.

כשהבית עוד היה על ארגזים התחלתי לתכנן:

אוקיי, הרי עובדים, נכון? ואחר הצהריים מבלים עם הילדות את מעט הזמן שנותר (וכמה שהוא קצר).

אז חייבים לעשות סדר עדיפויות. ואז סדר פעולות. ורשימה, איך אפשר בלי רשימה.

קודם כל מסדרים את החדר של הילדות, הרי מה יותר חשוב מאשר שהן ירגישו "בבית".
אחר כך מסדרים את המטבח, בלעדיו אי אפשר לנהל שגרה משום סוג.
בנתיים שאר הקרטונים נערמים הרחק מהעין, תעתועי ראיה. על פניו נראה שהבית מקבל צורה אך בפנים, לא משנה כמה רחוק תדחקו את המידע הזה בראש, תכריחו אותו "לעמוד בתור" אחרי המשימות החשובות יותר, הדחופות יותר. העובדה הזאת תמיד תזמזם בראש את הזמזום המעצבן הזה שאומר "הלו יש פה עוד 20 קרטונים שמחכים לפריקה, כאן זה לא מחסן!".

     

זהו סיפורו העצוב של הממ"ד שלי. זה שתכננתי להפוך לחדר יצירה/חדר משחקים, בקיצור – חדר, לא מחסן.

עברה בערך חצי שנה, חיכיתי שחמי יבנה לי כמה מדפים, יתלה לי את הלוח המחורר (שלקח לי שבוע לצבוע), יבנה לי את הפלטה של השולחן. אבל סוף סוף זה קרה. סןף סוף החדר הזה מתפנה, מקבל צורה וחיים.

        

על רשת ההשראה תלויות גלויות מ ה מ מ ו ת של 300g שזכיתי בהן לפני כמה חודשים דרך Thegifttable, ואני עוד אוסיף לשם גלויות נוספות/תמונות וכל פריט שנותן לי השראה ושמחה בלב.

על לוח המזונית המחוררת (אמיתי, לא היה לי מושג שככה קוראים לו) תליתי את הכלים שאני רוצה שיהיו בזמינות גבוהה בלי לחפש אותם בכל מני מקומות שונים בחדר.

       

זהו. חדר היצירה מוכן.

כלומר, חצי חדר יצירה. החצי שלא מצולם…עדין מתפקד בתור מחסן.

בסיפור הזה הסינדרלה עדין לובשת את בגדי המשרתות מתחת לשמלת הנסיכות.

מה לעשות, ככה זה במציאות (שלי).

   

עד היצירה הבאה!

אולה



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *